1993
תיאטרון שהיה צריך להציל
במרץ 1993 מונה אלכסנדר שרובסקי לבמאי הראשי של תיאטרון הדרמה הרוסי הממלכתי של אזרבייג'ן ע"ש סאמד וורגון. הייתה זו אחת השנים הקשות ביותר: המדינה יצאה מהתפרקות ברית המועצות ונכנסה למלחמה, הקהל עזב, האולמות התרוקנו.
הוא לא הקים את התיאטרון מחדש ולא העמיד פנים שדבר אינו קורה. האסטרטגיה הייתה פשוטה ומורכבת בעת ובעונה אחת: להחזיר את הקהל לאולם — ולא לאבד את הרמה.
התיאטרון עמד. באמצע שנות האלפיים הייתה הדרמה הרוסית שוב אחת הבמות הנצפות ביותר בבאקו, והתואר האקדמי ומעמד הנכס הלאומי חדלו להיות פורמליות.
1993מספרים
חצי מאה בתיאטרון אחד
ביתבית
רחוב חאקאני 7
התיאטרון מונה את תולדותיו מ־1920 — מתיאטרון הפועלים של באקו, שצמח מלהקות הדרמה הרוסיות הראשונות בעיר. מ־1937 הוא נושא את שמו של סאמד וורגון, ובאכסדרה ניצב פסל ראשו של המשורר.
הבניין ברחוב חאקאני 7 הוא הכתובת שאליה קשורים חמישים שנות חייו של שרובסקי. הוא נכנס לכאן כשחקן ב־1976 ויצא מהדלתות האלה כבמאי ראשי רק ב־2026.
כאן בדיוק נערך ב־9 בספטמבר 2026 טקס הפרידה ממנו.
רפרטואררפרטואר
מולייר ואלצ'ין על אפישה אחת
הוא ביים דברים שונים מאוד — וזו הייתה עמדה מודעת. הקלאסיקה האירופית (מולייר, מוהם, ארתור מילר, טנסי ויליאמס, אדוארדו דה פיליפו) שכנה אצלו לצד הקומדיה הרוסית (גריגורי גורין, מיכאיל זדורנוב) והמחזאות האזרבייג'נית בת ימינו.
אלצ'ין, רוסטם איברהימבקוב, הידאיאת, ולדימיר נבירוב — יוצרים שאליהם חזר שוב ושוב. הוא ביים גם קלאסיקה אזרבייג'נית: “הווזיר של חאנות לנקוראן” של מירזה פתאלי אחונדוב ו“פרהאד ושירין” של סאמד וורגון.
הוא הסביר זאת בלי תיאוריה: “חשוב שאדם ייצא אחרי ההצגה וישא איתו עוד עשר דקות לפחות חיוך, או דמעה, או מחשבה”.
הוא ביים גם מחוץ לבאקו: שתי הצגות בתיאטרון הדרמה הרוסי ע"ש א' איבנוב באודסה על פי מחזותיו של איליה פיקובסקי (1992), הצגה בתיאטרון הדרמה ע"ש מקסים גורקי ברוסטוב (2005) ותוכנית בידור לתיאטרון של אפאג בשירגיזי במוסקבה.
אפישה
הצגות נבחרות
רשימה חלקית של ההצגות שביים אלכסנדר שרובסקי על במת תיאטרון הדרמה הרוסי ע"ש סאמד וורגון.
“תיאטרון הוא מקום שאליו צריך להגיע ארבעים וחמש דקות לפני תחילת ההצגה”.
אלכסנדר שרובסקי